יעקב פורת

לשירו של אלישע פורת - למות באל-חמה

 

Elisha Porat

To Die at the Springs of El-Hamma

Down into the fichus boulevards at the springs of El-Hamma
come the starlings, trembling then landing.
The water is hot at the springs of El-Hamma,
Yet night is more hostile than day.
Layers of sand on those who landed before:
Layers of sand cover their faces,
The water is dead at the springs of El-Hamma.
From great distances come the starlings
Beating to these death-ponds: always they come.
Who sends these birds to end
In the booby-trapped springs of El-Hamma?
They fly so urgently, with no chance or time,
No time for life and no chance to learn
If someone expects their return.
The starlings are flying in to die in the seducer
Springs of El-Hamma, poisoned by the salt.
Fowl can't stop the soldiers, for their faces
Are pointed into the earth. Oh, how easy it is
To finish as a starling, and not as a soldier.

 

Elisha Porat 2005
translated from the Hebrew by the author and Ward Kelley

 

                  

הערת אלישע פורת:

בחורף של שנת 1972, כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים, עשיתי שירות מילואים ארוך ומייגע במוצבי דרום הרמה, באיזור אל-חמה. כל בוקר, בעת סיור הבוקר, הייתי מגלה מאות ואולי אלפים של זרזירים מתים או גוססים, מתחת לשדרות הפיקוסים הענקיים שבמתחם אל-חמה, ליד הבריכות החמות. הזרזירים נערמו ממש זה על גבי זה, וכל בוקר היו ערימות חדשות של זרזירים שמתו במהלך הלילה.

התופעה המדהימה הזו לא נשכחה ממני. המראות הקשים האלה לא נשכחו ממני. הזכרון של הזרזירים הללו, שכאילו נידונו למות, חסרי ישע, לא הרפה ממני.

ואז באה מלחמת יום הכיפורים, ולנוכח המראות הקשים שראיתי בנקודות האיסוף של הפצועים שלנו, וחללי הסורים שנותרו באתרי הקרב של דרום רמת הגולן, במסלול האש והדם של חטיבת השריון שלי, חזרו אלי בכוח ובאלימות הזכרונות של הזרזירים המוטלים בהמוניהם ליד הבריכות המלוחות של אל-חמה. השיר פרץ מעצמו, מהנבכים הלא ידועים והלא מוארים של הזכרון. המשורר הצופה, המעיד והזוכר שבי, כלל את זכרי הזרזירים עם מראות המלחמה הקשים. הציפורים נתחלפו בחיילים הצעירים. והטבע כולו, נתפס כישות עויינת לחיילים הצעירים שראיתי במלחמה.

השם אל-חמה, הצליל של הצירוף הכביכול לא עברי הזה, הכה בי בחוזקה. ושירים נכתבים לא רק דרך הלב, לא רק דרך הזכרון, אלא גם דרך האוזן. החזרה הנשנית של הצירוף אל-חמה, הפכה לפתע למנטרה הרעה, מבשרת האימה, המאחדת בין זרזירים תמימים, לבין החיילים הצעירים שלא ישובו.

(השיר נדפס בספר שיריי הראשון, "חושניה, המסגד", ספרית פועלים, תל אביב, 1975.)