פרננדו פסואה לא קיים

יום ראשון 20 ביולי 2008 06:35 מאת: מייקל קימלמן, ניו יורק טיימס

כך כתב על עצמו המשורר הפורטוגלי באחת מזהויותיו הבדויות.

יותר מ-70 שנה אחרי מותו, יורשיו ממשיכים להתכתש עם הממשלה על מכתביו ועל עיזבונו הספרותי

חליפת מכתבים של המשורר פרננדו פסואה היא עילה לסערה ציבורית בליסבון, פורטוגל, על קניין תרבותי. יורשיו הקשישים של המשורר והסופר הפורטוגלי המוערך, מתכננים להעמיד בסתיו למכירה פומבית את חליפת המכתבים של פסואה עם אליסטר קרולי, מיסטיקן, מטפס הרים וסופר בריטי, שעסק גם במאגיה שחורה. שר התרבות של פורטוגל הביע את צערו על שהמכתבים יוצאו מהמדינה.

היורשים כבר מכרו כמה ממחברותיו של פסואה, שהספרייה הלאומית של פורטוגל רכשה בשנה שעברה. מאחר שחלק ניכר מעבודתו של פסואה לא פורסם, חוששים החוקרים שפיזור ניירותיו (הוא הותיר אחריו כ-30 אלף מסמכים) יקשה על פיענוח יצירתו, אחת השופעות והקשות לפיענוח בעידן המודרני.

פסואה וקרולי ניהלו ב-1930 תכתובת בסגנון "הזוג המוזר". פסואה היה משורר ביישן, שהתנזר כנראה ממין. באותה תקופה החליף שמות עט והיה למעשה בלתי ידוע. קרולי היה דמות סנסציונית. פסואה, שעסק אף הוא באסטרולוגיה, כתב לקרולי כדי לתקן טעויות שמצא אצלו. קרולי הגיב בחום, וחתם על מכתביו בכינוי "666".

 

פסל של פרננדו פסואה בליסבון

(תצלום: רויטרס)  Pessoa statue in Lisbon         

מגלומניה וענוות יתר

ביתו האחרון של פסואה הוא כעת מרכז תרבות בניהול עירוני, "קאזה פרננדו פסואה". שר התרבות של פורטוגל, ז'וזה אנטוניו פינטו ריביירו, אמר באחרונה בפורום ציבורי, שלמדינה יש סמכות לשמור לעצמה מה שהיא מגדירה כעיזבון לאומי. אחייניתו של פסואה, מנואלה נוגיירה, הגיבה שכבר נחתם חוזה עם בית מכירות פומביות, אולם הוסיפה שאין סיבה לדאגה, שכן כל הניירות מצולמים ועותקים מהם יהיו זמינים לחוקרים תמיד, ללא קשר למקום הימצאם של המכתבים המקוריים.

הרוב הגדול של ניירותיו של פסואה שייך לספרייה הלאומית; היתר, כ-2,700 כתבי יד, שייכים ליורשים. הניירות המקוריים כוללים רשימות משורבטות ופרטים שלא תועדו. רוב אזרחי פורטוגל אדישים לחלוטין לכתבי היד של פסואה, אולם הם עדיין בבחינת אוצר לאומי יוצא דופן.

אדוארדו לורנזו, מבקר ספרותי מוערך בפורטוגל, אמר לא מכבר על פסואה: "הוא היה יישות מיוחדת, פורטוגלית במובהק". הוא השתהה כדי למצוא את המלים המתאימות: "זה קשור בהכל ובלא-כלום - לנו, הפורטוגלים, היה יכול להיות הכל, אבל אנחנו מרגישים כאילו אין לנו דבר". פורטוגל, הסביר, גילתה את מחצית העולם במאה ה-16, ובכל זאת חשה כישלון משום שלא גילתה את השאר. התדמית הלאומית, אמר לורנצו, היא "שילוב של מגלומניה וענוות יתר".

לדבריו, פסואה היה "אחד המשוררים הגדולים שביטא בדידות מוחלטת - כמה משיריו עצובים כל כך עד שקשה לקרוא אותם, וזו תכונה פורטוגלית מאוד".

העונג שבאומללות

פסואה נולד בליסבון ב-1888, גדל בדרום אפריקה עד גיל 17, דיבר שלוש שפות, וכתב בפורטוגלית, אנגלית וצרפתית. בחייו הקצרים המציא הטרונים רבים - סופרים דמיוניים שבאמצעותם העלים את עצמו. על ספר הפרוזה הידוע ביותר שלו, "ספר האי נחת", חתום ברנרדו סוארש. הספר הורכב לאחר מותו, בידי חוקרים שצירפו זה לזה אלפי דפים פזורים של קטעים ספרותיים (פסואה, שמת משחמת הכבד והוא בן 47, פירש את הכוכבים באופן שגוי וחשב שנותרו לו שנתיים נוספות לחיות; הוא תיכנן לארגן בהן את ניירותיו).

פסואה כתב גם כאלכסנדר סרץ' - מהנדס סקוטי; אלברטו קאיירו (פסואה הרבה לכנות את הדמות הזאת "המאסטר שלי"); ריקרדו רייש ואלווארו דה קמפוש - מהנדס ימי גמלאי, דו-מיני ומלנכולי, המכור לסמים.

"מה קרה, את שואלת?" כתב פסואה ב-1920 לאהובתו כדי להסביר מדוע הוא נפרד ממנה, "התחלפתי עם אלווארו דה קאמפוש". בתור קאמפוש כתב: "פרננדו פסואה בעצם אינו קיים".

ב"תולדות המצור על ליסבון" מאת הסופר הפורטוגלי, חתן פרס נובל ז'וזה סאראמאגו, מופיע מגיה ושמו ריימונדו סילווה, אדם המזכיר את פסואה, שבהכניסו לספר את המלה היחידה "לא", משנה את ההיסטוריה של פורטוגל.

ז'רונימו פיסארו, חוקר צעיר שהיורשים התירו לו לצלם את הניירות שבידיהם, אומר ש"פסואה הוא כמו צל, איש בלתי נראה. הוא כתב על להיות המוקד במוקד, שבו אין שום דבר". פיסארו נמנע מלהגדיר את פסואה כיוצר פורטוגלי דווקא (הוא עצמו הוא קולומביאני), אולם מנהלת "קאזה פסואה", אינס פדרוסה, עומדת על כך שפסואה הנציח מרכיב מובהק בהלך הרוח הפורטוגלי. כשהחל שלטונו הרודני של אנטוניו סאלאזאר ב-1932, היא אמרה, "הרעיון היה שאין צורך לדאוג מניין תבוא הארוחה הבאה, אבל גם אין לחלום יותר מדי. אנחנו לא אוהבים אנשים שמתבלטים בפורטוגל". לדבריה, "פסואה כתב באופן מבריק על המצב המגוחך הזה".

במרתף של קאזה פסואה היא מורידה ממדפי ספריית העץ הישנה של המשורר כמה מהספרים שהוא אסף ורשם בהם הערות. ב"היסטוריה מקוצרת של הנצרות" מאת ג'ון אם רוברטסון, מ-1902, כתב פסואה בכתב יד זעיר בשולי אחד הדפים את המלה "excellent" (מצוין) באנגלית, לצד פסקה המצהירה: "השכלולים החומרניים של הציוויליזציה" טיפחו בערים המודרניות "נוירוזה חדשה". פסואה הדגיש את שתי המלים האחרונות.

"מבחינת פורטוגל, אלה לא שיירים של משהו זניח, זה פסואה", אומר לורנזו על מסמכי קרולי. "צייר מצייר תמונה מתוך כוונה למכור אותה; משורר אינו כותב מתוך כוונה למכור את ניירותיו, בייחוד לא פסואה. כל הסוגיות הגדולות של הפילוסופיה, הדת והפוליטיקה מופיעות ביצירתו באופן מהפכני ביותר", הוא מוסיף, "ובצורה מקוטעת של הרהורים באדם וביוצר. 'מאחר שבאלוהים אין אחדות, איך יכולה להיות בי אחדות?' שאל פסואה". לורנזו אסף את מחשבותיו פעם נוספת. "הוא הטרגי ביותר מכל המשוררים הפורטוגלים", אמר. "העונג שבאומללות הוא פורטוגלי במובהק".

פורסם בעכבר העיר, ראו:

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,25684,.aspx

Lisbon September 2009